ומה אחרי החנוכה?
התורה מוסיפה על מי שבנה בית ולא חנכו דין נוסף: שנה שלמה אחרי הכניסה לבית.
בשיעור הקודם נלמד הפסוק בפרשת שופטים: "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ". מי שבנה בית ועדיין לא גר בו, חוזר מן המלחמה, כי עוד לא קיים את המצווה לגור בבית. ילך הביתה, יחנוך את הבית, יעשה סעודה וישמח שיש לו בית.
לפי זה היינו חושבים שהסיפור נגמר. הוא חזר, נכנס לבית, גר בו אפילו יום אחד, חנך אותו. עכשיו אין שום בעיה: שילך לצבא. אבל כאן מגיעה פרשת כי תצא, הפרשה שיש בה יותר מצוות מכל פרשה אחרת בתורה, ומוסיפה דין חדש ומעניין מאוד.
"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה, לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר. נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח". זו מצוות עשה מן התורה: אדם שמתחתן אינו יוצא לצבא בשנה הראשונה. וכפי שיתברר, חז"ל למדו שהדין הזה נאמר גם על מי שבנה בית. זה נושא השיעור: מה הדין בשנה שאחרי הכניסה לבית, ומה עושים בה.